הרגע המכריע

הרגע המכריע

"הרגע המכריע" (באנגלית: The Decisive Moment) הוא מונח מתחום האסתטיקה של הצילום. המונח מתאר את פעולתו של הצלם כמתרכזת בנקודת זמן אחת קריטית, בה משולבים יכולת הראייה וההתבוננות של הצלם עם האירועים וההיסטוריה במהלכם של החיים.

המונח עצמו נטבע על ידי דיק סיימון, אשר הוציא לאור את מהדורה אנגלית לספרו של אנרי קרטייה ברסון משנת 1952 "Images à la sauvette", ותרגם את כותרתו לשם "The Decisive Moment" ("הרגע המכריע"). את השם שאל סיימון מן הטקסט שהכיל ציטוט מדברי ז'אן-פרנסואה פול דה גונדי, בו השתמש קרטייה-ברסון בהקדמה של הספר - "אין בעולם זה דבר שאין לו רגע מכריע" ("Il n'y a rien dans ce monde qui n'ait un moment decisif").

"צילום איננו [פועל] כמו ציור", תיאר קרטייה-ברסון את פעולתו של הצלם בראיון בעיתון "וושינגטון פוסט". "כאשר אתה מצלם תצלום, מתקיימת לשנייה פעולה יצירתית. העין שלך מוכרחה לזהות קומפוזיציה או ביטוי רגשי אותם מזמנים לך החיים, ואתה חייב לדעת מתוך אינטואיציה מתי ללחוץ על המצלמה. זה הוא הרגע בו הצלם הוא יצירתי."

צילום איננו כמו ציור", תיאר קרטייה-ברסון את פעולתו של הצלם בראיון בעיתון "וושינגטון פוסט". "כאשר אתה מצלם מתקיימת לשנייה פעולה יצירתית. העין שלך מוכרחה לזהות קומפוזציה או ביטוי רגשי אותם מזמנים לך החיים, ואתה חייב לדעת מתוך אינטואיציה מתי ללחוץ על המצלמה. זה הוא הרגע בו נדרש הצלם ליצירתיות".

קרטיה ברסון האמין שבכל אפיזודה בחיים קיים הרגע שבו כל האלמנטים מסתדרים בגאומטריה בעלת משמעות, בדפוס שמספר את כל מה שצריך לספר על אותה אפיזודה. הצילום, כתב קרטייה ברסון, "הוא בעת ובעונה אחת לכידתה של עובדה בשבריר שנייה והארגון הקפדני של הצורות שהעין תופסת, שנותן לעובדה הזאת חזות ומשמעות". החשיבות שייחס לצורה היתה קשורה באופן עמוק לאהבתו הראשונה – ציור ורישום – שאליהם שב בשלב מאוחר יותר של חייו, כשנטש את צילום העיתונות. זאת היתה גם מסורת משפחתית. אבי סבו היה אמן, ואחד מדודיו היה צייר מוכשר ונחשב.

אנרי קרטיה ברסון נולד סמוך לפריז, בן בכור מחמישה ילדים,להורים אמידים- אם עקרת בית, ואב תעשיין טקסטיל (פעם היה הלוגו של קרטייה-ברסון טבוע על כל סל-תפירה צרפתי). חוסר רצונו להשתלב בעסקים המשפחתיים ופרישתו מבית הספר, "דחפו" את ברסון אל עולם הציור, והוא החל בלימודי ציור עם בן דודו, עם האמן הקוביסטי אנדרה לוט (Andre Lhot) ועם צייר הדיוקנאות ז'אק אמיל בלאנש (Jacques Emile Blanche). באותה תקופה, כלל מעגל חבריו אמנים סורייאליסטים אשר דגלו בהעלאת תת-המודע לעבודותיהם ובעבודה אינטואיטיבית. בשנות ה 20 למד ברסון באוניברסיטת קיימברדג' אמנות (אנגלית) וספרות. בתקופת שירותו הצבאי החל ברסון לצלם בזמנו הפנוי. הוא קרא לפעולת הצילום "דרך מהירה לציור אינטואיטיבי".

צילום בחטף מתבצע כאשר אנו נתקלים בהתרחשויות פתאומיות וחולפות, המאלצות אותנו לצלם ללא תכנון מוקדם. במקרה זה רצוי ללחוץ על ההדק מייד ולהנציח את הרגע במהירות האפשרית. רק לאחר מכן כדאי להתחיל לתקן את הנתונים (צמצם, מהירות, מיקוד) ולבצע חשיפה שנייה במידה האפשר. כמובן שעם הניסיון והזמן הופכת הפעולה ספונטנית ומהירה. מספרים שקרטייה ברסון היה מספיק לצלם חמש תמונות מרגע שהבחין בהתרחשות ועד שהביא את עינית המצלמה לעינו. עד שנגיע למיומנותו ולניסיונו של ברסון, מומלץ בצילום מסוג זה, להשתמש בסרט רגיש, בצמצם סגור ככל שניתן ובעדשות רחבות זווית. יתרון משמעותי מוענק כאן למצלמות המצויידות במנוע להעברת התמונה.